כיום הדעה הרווחת והמוטעית בקרב עובדים רבים הינה, שעובד שהתפטר ממקום עבודתו אינו זכאי כלל לתשלום פיצויי פיטורים, למעט במקרים מסוימים, ורק עובד אשר עבד שנה אחת (או יותר) ברציפות אצל אותו מעביד, ופוטר מעבודתו יהיה זכאי לפיצויי פיטורים.

למרבה הצער הנחה שגויה ומוטעית זו, מונעת מעובדים רבים שהתפטרו ממקום עבודתם לעמוד על זכותם וזכאותם לקבלת פיצויי פיטורים מהמעביד, ובמקרים רבים אף להמשיך לעבוד במקום עבודתם בניגוד לרצונם, וזאת, מתוך החשש שככול ויתפטרו, הם לא יהיו זכאים לתשלום פיצויי פיטורים.

ואולם, עם פרסום צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק בתאריך 01/01/2008, נקבע כי על ציבור המעבידים בישראל לבטח את כלל עובדיהם בביטוח פנסיוני, במסגרתו חויבו להפריש כספים הן לתגמולים (פנסיה) והן לפיצויי פיטורים.

סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע, שהכספים שהופקדו להסדר פנסיוני בסעיף פיצויי הפיטורים מגיעים לעובד, ואינם ניתנים להחזרה למעביד כשהעובד מתפטר, אם ההסדר הפנסיוני הוא לביטוח קצבה (אלא אם נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שסכום צבירת הפיצויים ניתן להחזרה).

זולת סעיף 26(א), גם הפסיקה קבעה[1], בצורה חד משמעית (ותקדימית), שכספי פיצויים שהופרשו לקרן פנסיה של עובד שהתפטר מרצונו, שייכים לו ורק לו.

הינו, לאחר שפורסם צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, כל עובד שמתפטר ממקום עבודתו, יהיה זכאי לקבל את הכספים שנצברו לזכותו בקרן התגמולים תהא סיבת פיטוריו אשר תהא! (למעט מקרים חריגים עליהם נעמוד במסגרת מאמר נפרד).

יחד עם האמור, לרוב, שחרור כספי הפיצויים על ידי המעביד אינו יעניק לעובד תשלום של 100% מכספי פיצויי הפיטורים להם היה זכאי במקרה של פיטורים (בהנחה שהעובד עבד מעל תקופה של שנה לפחות).

שכן, שיעור ההפרשות בהם היה מחויב המעביד להפריש לעובד כספי פיצויים נמוך (למעט עובדים שזכויותיהם הוגדרו במסגרת צוויי הרחבה ו/או הסכמים קיבוצים ו/או הסכמים פרטיים) משיעור הפרשות של שמונה ושליש המעניק לעובד פיצויי בשיעור של 100% מפיצויי הפיטורים.

לפיכך, על מנת שעובד יהיה זכאי לקבלת תשלום מלוא פיצויי הפיטורים (כפי שהיה העובד זכאי במקרה שבו היה מפוטר) נקבעו בחוק, מקרים בהם יוכל העובד להתפטר בדין מפוטר:

להלן רשימת המקרים בהם יהיה זכאי עובד לקבל פיצויי פיטורים, אף אם לא פוטר על ידי המעביד (וכל זאת בתנאי שעבד שנה ברציפות אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה):

  1. עובד שעבודתו נפסקה מחמת פטירה או פשיטת רגל של מעבידו, זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר.
  2. עובד שנפטר, ישלם המעביד לשאיריו, פיצויים כאילו פיטר אותו.
  3. עובד אשר התפטר עקב מעבר דירה בנסיבות ובתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות.
  4. עובד אשר התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או נסיבות אחרות שלא ניתן להמשיך לעבוד בהן (שלא ניתן לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו).
  5. עובד אשר התפטר לרגל מצבו הבריאותי או מצבו הבריאותי של בן משפחתו (בכפוף להצגת מסמכים רפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין).
  6. התפטרות הורה תוך תשעה חודשים לאחר הלידה על מנת לטפל בילד.
  7. התפטרות עקב שהייה במעון לנשים מוכות.

במקרים אלו, ובהתאם לקבוע בחוק פיצויי פיטורים, יהיה זכאי העובד שהתפטר לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו על פי תקופת עבודתו, חלקיות המשרה בה עבד, והשכר אותו השתכר.

 

אם המעסיק מסרב לשחרר את צבירת הפיצויים בהסדר הפנסיוני על שמי – מה אוכל לעשות?

במקרה בו המעסיק אינו מוכן לשחרר את פיצויי הפיטורים הצבורים בהסדר הפנסיוני על שמך, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי, וניתן להגיש תביעה לבית הדין לעבודה ולדרוש את שחרור הכספים.

 

בכל מקרה מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בתחום דיני העבודה, לקבלת יעוץ.

 

[1] עש"א 23659-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון

ביטוח וחסכון (פורסם ביום 11/09/2013).