פורסם ב-mako.co.il | 17.10.2017

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את תביעתו של עובד שהועסק על ידי בעל משק חקלאי במושב חמרה. השופט דניאל גולדברג נדרש להכריע בשורה של מחלוקות, ובהן בין היתר תקופת עבודת התובע, היקף שעות עבודתו ונסיבות ההתפטרות שלו.

בתביעה שהגיש בשנת 2014, טען העובד כי עבד אצל הנתבע משנת 2002 ועד 2014, למעט הפסקה בשנת 2006. מנגד, הנתבע לא היה עקבי לגבי מועד תחילת ההעסקה, ואף טען כי "בשנים האחרונות" התובע הובא לתגבור עבודות מסוימות לתקופות לא רציפות.

השופט דניאל גולדברג ניתח את העדויות והראיות, ובסופו של דבר העדיף את גרסת התובע לגבי תקופת העבודה, מאחר שגובתה באישורים מטעם קמ"ט תעסוקה והמועצה האזורית בקעת הירדן, וזאת לעומת גרסת הנתבע שהייתה לקונית ולא מנומקת.

עם זאת, השופט העדיף את עדות הנתבע בכל הקשור לרציפות ההעסקה, ולפיה התובע עבד בין כארבעה חודשים בשנה, וזאת בשל האופי העונתי של גידוליו של הנתבע. השופט סבר כי גרסה זו הגיונית יותר לנוכח טיב העבודה.

מחלוקת נוספת ניטשה לגבי גובה השכר. בנושא זה השופט קיבל את גרסת התובע שלפיה קיבל 75 ליום עד שנת 2009 (עבור שבע שעות עבודה) ולאחר מכן 85 שקל ליום. מסקנה זו התבססה בין השאר על שיחה שהקליט התובע, שבה הנתבע אמר בתגובה לדרישות שונות: "ואתה רואה שעכשיו אנחנו נותנים לך לפי שכר מינימום…".

מכאן – ובעיקר מן המילה "עכשיו" – השופט הסיק שלפני כן הנתבע לא שילם שכר מינימום.

בנוגע לנסיבות הפיטורים, הנתבע טען כי התובע נטש את עבודתו ופשוט הפסיק להופיע להגיע. אלא שהשופט גולדברג השתכנע כי התובע התפטר משום שזכויותיו לא שולמו לו, ולאחר שהתריע כי יתפטר אם דרישתו לא תתקבל.

השופט גולדברג הבהיר כי אין לדרוש מעובד שכזה להמשיך בעבודה, שכן התובע קיבל פחות משכר מינימום, כאמור, ואף לא שולמו לו דמי חופשה. "בהתאם לכך, נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים", קבע השופט.

בסיכומו של דבר, לאחר ניתוח וחישוב מדוקדק של זכויותיו השונות, בית הדין חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך כ-85,000 שקל, בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות, כולל פיצוי לדוגמא לחוק הגנת השכר (15,000 שקל מתוך הפיצוי).

בנוסף לכך הנתבע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.